מוכנות לכיתה א' היא שלב בהתפתחות הילד, בו הוא בשל לעבור מפעילות שהיא ברובה משחקית לפעילות שהיא למידה מוסדרת ומושכלת. המעבר לבית הספר הינו מעבר למסגרת פורמאלית, בה הוא צפוי לשבת ליד שולחן כארבע עד חמש שעות ביום, להקשיב לדברי מורה ולתרגל את המידע שהיא מעבירה לו על פי הוראותיה. הילד נידרש לגלות מסוגלות להתרכז ולעמוד במשימות.
בחברה המערבית במאה האחרונה מקובל לחשוב שבשלות זו מגיעה בגילאי שש עד שבע אצל רוב הילדים. השלב הגילאי של חמש עד שמונה שנים הוא ייחודי מבחינה התפתחותית. שלב זה הוא שונה בצרכיו הן מגיל הילדות המוקדמת והן מגיל בית הספר. חוקרים רבים הוכיחו כי בתקופה זו מבשילים בילד כישורים המאפשרים לו ללמוד מיומנויות יסוד ולהסתגל חברתית ורגשית לבית הספר. אם זאת אין שלב ברור וחד משמעי אלא תהליך הדרגתי השונה מילד לילד. הילדים העולים לכתה א' שונים זה מזה. לכל אחד ואחד תכונות משל עצמו, נטיות לב המיוחדות לו, תחביבים ועיסוקים שהוא מעדיף, נקודות חוזק וגם נקודות חולשה. הילדים אינם שווים בבואם לביה"ס ואין לצפות מהם שיעמדו כולם על אותו קו התחלה
ישנם ילדים אשר נשארים שנה נוספת בגן, השארות לשנה נוספת בגן הינה הליך רווח, אשר בדרך כלל אינו נתפס כסטיגמטי, והוא מיושם ביחס לילדים אשר מסיבות שונות ומגוונות קיימים ספקות באשר להצלחתם בלימודים בבית הספר, או באשר להסתגלותם הרגשית – חברתית אליו
ישנם מכלול יכולות אותן מצופה הילד להשיג בעת עלייתו לכיתה א'. נהוג לבדוק את המוכנות לבית הספר בארבעה תחומים עיקריים: התחום הרגשי, התחום החברתי, התחום הקוגניטיבי, התחום הפיזי.
